פסק-דין בתיק ת"א 1513/98

רקע עובדתי

1.         התובעים נפגעו ביום 22.7.94 בתאונת דרכים, שעל הכיסוי הביטוחי לגביה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, אין הנתבעים חולקים. התביעה הוגשה ביום 25.8.98.

2.         מדובר בתאונה לא קלה שבה נספו שלושה בני משפחה, ותוצאותיה לגבי כל אחד מהתובעים שונות. עניינם של התובעים 1 ו-5 הסתיים בפשרה. תביעתו של התובע 2, שהיה עובר ברחם אמו בעת התאונה, נמחקה בהחלטה מיום 16.9.03, בהיותה תביעה מוקדמת. נותר במחלוקת הפיצוי המגיע לתובע 3 (להלן - התובע) ולתובעת 4 (להלן - התובעת), אשר לאחר התאונה אושפזו בבית החולים הדסה עין כרם (להלן - בית החולים).

התובע, יליד 22.12.77, היה כבן 16 שנים וחצי ביום התאונה. אובחן אצלו חתך עמוק במצח, אשר נתפר, וחתך בעפעף. בדיקות שונות שנעשו לו נמצאו תקינות. התובע שוחרר מבית החולים כעבור ארבעה ימים. ביום 28.7.94 פנה התובע פעם נוספת לחדר מיון בבית החולים בשל כאבי צוואר, חולשה ובחילה. הוא נבדק על ידי נוירוכירורג וכירורג כללי ושוחרר לטיפול אנטיביוטי, טיפול במשככי כאבים ומעקב אמבולטורי.

התובעת, ילידת 1982, הייתה בת 12 שנים בעת התאונה. בבית החולים התלוננה על כאבים בשורש שתי כפות הידיים ובצוואר. נמצא קרע בירך ימין, חתך ברגל שמאל וקרע נוסף בכף רגל ימין. באף נמצאו קרישי דם. נבדקה על ידי רופא א.א.ג שלא מצא דפורמציה חיצונית. החתכים ברגלים נתפרו בהרדמה כללית. הידיים קובעו בסד. כעבור 10 ימים שוחררה מבית החולים.

ביום 24.10.94 בעקבות הפנייתם של התובע והתובעת ליחידה הפסיכיאטרית לילדים ונוער בבית החולים פנתה ד"ר אסתר גלילי-ויסברג, פסיכיאטרית ילדים ונוער (להלן - הפסיכיאטרית), לבא-כוחם להסדיר התחייבות כספית לטיפול, שכן שניהם סבלו מתסמונת פוסט טראומטית בינונית-קשה המתבטאת בהרטבה לילית, קשיי ריכוז ובנוסף לגבי התובעת גם בסיוטים ויקיצות ליליות. הפסיכיאטרית המליצה על ביקור שבועי במרפאה לכל אחד מהילדים לתקופה של שלושה חודשים בשלב הראשון.

ממכתב הפסיכיאטרית לב"כ התובעים מיום 3.7.95 עולה, כי התובע והתובעת קיבלו גם תמיכה מהגב' אברהים הודה, עובדת סוציאלית דוברת ערבית (להלן - העובדת הסוציאלית) וחל שיפור משמעותי בתפקודם בכל השטחים. לדעת הפסיכיאטרית נדרשו עוד כ-10 פגישות לסיום הטיפול שהופסק בגלל חוב שהצטבר. הפסיכיאטרית הביעה חשש מנסיגה במצבם הקודם אם לא ישלימו את הטיפול.

אתייחס להלן לתביעות של התובע והתובעת בנפרד.

3.         תביעת התובע

הנכות הרפואית

לקביעת הנכות הרפואית של התובע מונו מומחים שקבעו כלהלן:

(א)        בתחום האורתופדי - ד"ר רמי מושיוב (להלן - ד"ר מושיוב), אשר בחוות דעתו מיום 28.2.02 ציין, כי בבדיקה ובצילומים לא מצא אצל התובע חבלה גרמית כלשהי. הבדיקה הנוירולוגית ובדיקת ה-C.T. של הראש היו תקינות. לפיכך קבע, כי לתובע אין נכות צמיתה, למרות תלונותיו על כאבי צוואר וגב תחתון.

(ב)        בתחום הפלסטיקה - פרופ' מנחם רון וכסלר (להלן - פרופ' וכסלר), אשר בחוות דעתו מיום 9.11.03 ציין כי מצא על מצחו של התובע, בצד שמאל, צלקת אלכסונית שקועה במידה קלה ומאיכות טובה, בגודל 60 X 4 מ"מ, ומתחת למרכז הצלקת אזור בצבע אדמדם בגודל 2 X 2 ס"מ. על העפעף השמאלי העליון, קיימת צלקת בגודל 12 X 5 מ"מ מאיכות טובה, שכמעט אינה נראית. בידו השמאלית של התובע, מעל הפרק הנמצא בין האצבע השלישית וכף היד, מצויה צלקת בגודל 10 X 2 מ"מ. הצלקת מורמת מעט, וכמעט שאינה נראית. פרופ' וכסלר ציין, כי את מראה הצלקת האלכסונית ניתן לשפר באמצעות ניתוח בהרדמה מקומית שההוצאות בגינו עשויות להגיע לסך של 4,000 ש"ח.

פרופ' וכסלר הוסיף, כי במהלך הבדיקה שערך לתובע, התלונן הלה על מראה הצלקות וטען כי הן מכערות אותו ומפריעות לו. בהתאם לממצאיו, העריך את נכותו של התובע בגין הצלקות בפנים בשיעור של 2%, לפי סעיף 75(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות), ובגין הצלקת ביד שמאל קבע נכות בשיעור של 0.25%, לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות.

לא התרשמתי שהצלקות על פניו של התובע חמורות במידה שתצדיק התערבות בית המשפט במסקנותיו של פרופ' וכסלר. לפיכך יעמוד שיעור הנכות בתחום הפלסטי על 2.25%.

(ג)         בתחום הפסיכיאטרי - ד"ר רמונה דורסט (להלן - ד"ר דורסט), אשר לבקשתה נערכה לתובע גם בדיקה נוירופסיכולוגית על ידי ד"ר זלוטוגורסקי (להלן - ד"ר זלוטוגורסקי).

ד"ר דורסט מסרה שתי חוות דעת. את חוות הדעת הראשונה ערכה לאחר בדיקה של ד"ר זלוטוגורסקי וקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% למשך שנתיים מיום התאונה; 20% למשך שנה נוספת. בחוות דעת משלימה קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 20%, ולאחר שהוצגו לה נתונים שלא היו בפניה קודם לכן קבעה לו נכות בשיעור 10%-15% נכות.

מאחר שעל נכות זו מבסס התובע את עיקר תביעתו רואה אני לנכון להביא את פרטי חוות דעתה של ד"ר דורסט.

חוות דעתה הראשונה מיום 7.12.02 התבססה, בין היתר, על שיחה עם אשתו ועם אביו של התובע.